ספסטיות ביד: כף יד סגורה, מרפק כפוף, מה אפשר לעשות

כשהיד נשארת סגורה, מרגישים את זה קודם כל בדברים הקטנים: יד שלא נכנסת לשרוול, כף יד סגורה שקשה לייבש אחרי מקלחת, ציפורניים שננעצות בעור ועוד. ספסטיות ביד היא סיבה נפוצה לכל אלה אחרי אירוע מוחי (שבץ מוחי) ואחרי פגיעות נוירולוגיות אחרות במוח ובחוט השדרה. במאמר הזה נסביר איך הספסטיות נראית בכל מפרק, מה ההשלכות שלה ביום-יום וכיצד אפשר לטפל בה.

אם המושג ספסטיות עצמו חדש לכם, ההסבר הכללי נמצא במאמר מה זה ספסטיות ואיך מזהים אותה.

איך נראית ספסטיות ביד (גף עליון), מהכתף ועד האצבעות?

ספסטיות ביד כמעט אף פעם לא נשארת רק באצבעות. היא מופיעה בעיקר בשרירים שמקרבים את הזרוע לגוף ומכופפים את המפרקים, ולכן יוצרת תנוחה שחוזרת אצל אנשים רבים. חוקרים שבדקו מטופלים אחרי שבץ תיארו כמה דפוסי תנוחה קבועים של הזרוע, והראו שהדפוס עוזר להחליט באילו שרירים לטפל.

הכי קל להסביר את זה אם מתארים זאת מלמעלה למטה:

• כתף: הזרוע צמודה לגוף ומסובבת פנימה, וקשה להרחיק אותה, למשל כדי לרחוץ את בית השחי.
• מרפק: כפוף, לפעמים בזווית חדה, ומתכופף עוד יותר בהליכה או במאמץ.
• אמה: מסובבת כך שכף היד פונה למטה, וקשה להפוך אותה, למשל כדי לקבל עודף בקופה.
• שורש כף היד: כפוף כלפי מטה.
• אצבעות: קפוצות לאגרוף. קל יותר לפתוח אותן כששורש כף היד מכופף, וקשה יותר כשהוא ישר.
• אגודל: נכנס לתוך כף היד ומפריע גם לשאר האצבעות להיפתח.

אצל כל אדם השילוב אחר: יש מי שעיקר הבעיה אצלו הוא מרפק שלא מתיישר, ויש מי שהכתף והמרפק רפים יחסית, אולם האצבעות קפוצות חזק. איתור מיקום הספסטיות הוא השלב הראשון באבחון המצב וניתן לזהותו כבר בפגישת ההערכה הראשונית

למה היד נסגרת ולא נפתחת?

הסיבה לכך פשוטה, בעקבות הפגיעה הנוירולוגית - ישנו שיבוש בפקודות שמועברות לשרירים השונים. במקרה של היד - השרירים שסוגרים את היד ומכופפים את המרפק פועלים נגד כוח הכבידה, שרירים אלה חזקים בדרך כלל מהשרירים המנוגדים להם. אחרי פגיעה נוירולוגית הם נוטים לפתח ספסטיות. בצד השני, השרירים שפותחים את האצבעות ומיישרים את שורש כף היד נשארים לרוב חלשים. לכן היד נמשכת לכיוון הסגירה, ואין מספיק כוח שימשוך אותה בחזרה.

כיצד ספסטיות ביד מתבטאת ביום-יום?

גם כאן נפריד את התשובה בין מי שיש לו תנועה ביד ובין מי שאין לו תנועה ביד בכלל:

כשאין ביד תנועה, הדבר הראשון שמטופלים ובני משפחה מתארים הוא קושי בטיפול היומיומי ביד: קיים קושי להשחיל את היד לשרוול כשהמרפק לא מתיישר וכן קושי לנקות ולייבש כף יד סגורה ולגזור ציפורניים כאשר כף היד לא נפתחת. כשכף היד סגורה שעות, גם העור בפנים נשאר לח, ויכולים להופיע גירוי, פצעים, לכלוך נסתר וריח רע. שמירה על יד פתוחה מאפשרת אוורור ומשפרת את ההיגיינה.

לעומת זאת, אצל מי שיש לו תנועה ביד, הספסטיות מלווה בקושי לבצע פעולות תפקודיות יומיומיות: היד מצליחה לתפוס כוס אבל מתקשה לשחרר אותה. או שהיא מחזיקה את הצלחת יפה, עד שמתחילים ללכת והמרפק מתכופף ומושך אותה למעלה. הקושי בולט במיוחד בפעולות של שתי ידיים: לפתוח צנצנת, לקשור שרוך, להניח תפילין. ההנחיות המקצועיות מכנות את התנועות הלא-רצוניות האלה, כמו כיפוף המרפק בזמן הליכה - “תגובות נלוות”, והפחתה שלהן היא אחת המטרות המוכרות של טיפול בספסטיות.

גם הכתף משלמת מחיר: כשהזרוע צמודה לגוף ומסובבת פנימה במשך שעות, הכתף יכולה להתחיל לכאוב, במיוחד בהלבשה.

מה אפשר לעשות כשיש ספסטיות ביד?

תחילה יש להבין שב-IMSC הטיפול נבחר לפי הצורך של המטופל והמטרה התפקודית שהוא מבקש להשיג. למשל, מטרה אחת היא להשיג יד שקל יותר לטפל בה, שנכנסת לשרוול ושאפשר לנקות אותה, ומטרה אחרת היא יד שעושה יותר: מחזיקה, מייצבת, משחררת. שתי המטרות לגיטימיות, ולפעמים מתחילים באחת ומגיעים לשנייה. מטופלים שיש להם תנועה ביד מבקשים בדרך כלל שהיד תתפקד טוב יותר באחיזה ובשחרור של חפצים ובשיפור העצמאות היומיומית שלהם.

הבסיס לטיפול בספסטיות ביד הוא תנועה ותנוחה לאורך היום: יש להזיז כל יום את כל מפרקי היד בטווח המלא, לאט. לא להשאיר את היד שעות על הברכיים עם אצבעות קפוצות, אלא להניח אותה פתוחה ככל האפשר על השולחן או על כרית. זה נשמע פשוט, וזה גם מה שהכי קל לשכוח.

סד מתאים לחלק מהאנשים, לא לכולם. ההנחיות הבריטיות לשיקום אחרי שבץ ממליצות לא לתת סד ליד חלשה באופן שגרתי, אבל לשקול אותו כשהיד כמעט לא זזה ויש סיכון שתתקבע, או כשהוא עוזר בהיגיינה ובנוחות. על ההתאמה אצלנו תמצאו בעמוד סדים ואביזרי עזר.

מתי מטפלים באמצעות הזרקת בוטולינום טוקסין?

כשהספסטיות מרוכזת בכמה שרירים בצורה מקומית, אפשר להזריק בוטולינום טוקסין (המוכר בשם בוטוקס) רק לשרירים האלה, וההנחיות מציינות את היד והזרוע כאחד המקומות העיקריים לטיפול הזה. גם ביד שאין בה תנועה בכלל, ההזרקה יכולה להקל על כאב ולעזור בשמירה על היגיינה. במרפאה רואים לעיתים קרובות שגם המרפק הוא אחד המוקדים העיקריים.

חשוב להבין מראש: הרפיית השרירים הסוגרים היא חצי מהעבודה. אם אין תנועה פעילה בשרירים הפותחים, היד תהיה רפה יותר וקלה יותר לטיפול, אבל האצבעות לא יוכלו להתיישר או לשחרר חפץ שנאחז. עם זאת, במקרים מסוימים, אחרי טיפול נכון, יד כזו יכולה לשמש כיד עזר בפעולות יומיומיות.

כאשר השריר רפה יותר (בעקבות הזרקת הבוטולינום טוקסין), נפתח חלון הזדמנויות לחיזוק השריר ולתרגול משימות תפקודיות. מתרגלים משימה ספציפית שוב ושוב, למשל: להושיט יד, לתפוס, להזיז חפץ ולשחרר אותו. ב-IMSC מבצעים טיפול אינטנסיבי ומכוון מטרה, ללא הטיפול השיקומי לא ינוצל חלון הזדמנויות לטובת חיזוק השרירים הקיימים ורכישה חוזרת של יכולות תפקודיות שאבדו.

איך יודעים אם הטיפול ביד עזר?

לפני שמתחילים, מגדירים מטרה אחת או שתיים שאפשר לבדוק. לא “לשפר את היד”, אלא משהו שרואים: להשחיל את היד לשרוול בלי עזרה, לנקות את כף היד בלי כאב, להחזיק את הצלחת ביד הפגועה בזמן שהיד השנייה חותכת. את המטרה הטיפולית מתאימים לצרכי המטופל.

אחרי ההזרקה והשיקום האינטנסיבי בודקים שוב האם השגנו את המטרה שאיתה יצאנו לדרך. המדידה תתבצע באותה דרך, לפעמים המדידה מראה שיפור גם כשהמטופל עצמו לא בטוח שהשתנה משהו, ולפעמים להפך. לצד המטרה מודדים גם את טווח התנועה בכל מפרק ואת מידת הספסטיות, כדי לדעת מה השתנה ומה לא. כך ההחלטה על הצעד הבא נשענת על מה שקרה בפועל, ולא על תחושה.

למה לא כדאי לחכות עם יד שנשארת סגורה?

יד שלא נפתחת לאורך זמן עלולה להתקבע, כי השרירים והגידים מתקצרים לאורך הזמן שבו הם מוחזקים במצב זה, ואז גם טיפול שמפחית את הספסטיות לא מחזיר את טווח התנועה שאבד. במחקר שעקב אחרי מבוגרים שאושפזו אחרי שבץ, נמצא שחלק גדול מן הנבדקים פיתחו לפחות התקצרות קבועה (קונטרקטורה) אחת בתוך שישה חודשים, וחולשה בשרירים ניבאה חלק מההתקצרויות במרפק ובשורש כף היד.

אותו דבר קורה ברגל, בקרסול ובכף הרגל. על כך במאמר ספסטיות ברגליים.

מתי כדאי לפנות לבדיקה?

• עוד הרבה לפני שהאצבעות כבר לא נפתחות עד הסוף, גם כשפותחים אותן לאט.
• אם יש גירוי, פצע או ריח בתוך כף היד.
• אם יש קושי לגזור ציפורניים.
• אם הציפורניים ננעצות בעור של כף היד.
• אם הכתף נוקשה (ספסטית) וכואבת בהלבשה או ברחצה.
• אם היד שהייתה רפה אחרי השבץ התחילה להיסגר.

לאן פונים ומה מביאים?

ב-IMSC לא צריך הפניה, אבל מומלץ להביא תיעוד רפואי. מתחילים במפגש הערכה רב-צוותי של שעה לפחות, עם ד״ר צווקר, מרפאה בעיסוק ופיזיותרפיסט, במגדלי ב.ס.ר 2 בבני ברק. טיפולי ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה וקלינאות תקשורת - ניתנים במרכז הספורט של אוניברסיטת תל אביב. IMSC הוא שירות פרטי, וקיימת אפשרות להחזרים מביטוחים פרטיים, הן על התייעצות עם רופא והן על טיפולי שיקום. כדאי לבדוק מול הפוליסה שלכם.

שאלות שחוזרות

כיצד נכון לפתוח יד סגורה?

פתיחה מהירה או בכוח מגבירה את ההתנגדות ועלולה לכאוב, ולכן, יש לפתוח את היד לאט ובהדרגה. לרוב קל יותר לפתוח קודם את האצבעות כששורש כף היד מכופף מעט, ורק אחר כך ליישר אותו.

עבר זמן רב מהשבץ. עדיין אפשר לעזור ליד?

כן. גם בשלב הכרוני אפשר להשיג שיפור בטווחי תנועה, בכאב ובתפקוד. הפוטנציאל השיקומי תלוי במה שנשאר בשרירים הפותחים ובשאלה אם היד כבר התקבעה.

הזרקה ליד תחליש אותה?

ההזרקה מחלישה זמנית את השרירים שהוזרקו, וזו בדיוק המטרה: להפחית את המשיכה שלהם. לפעמים מופיעה חולשה זמנית גם בשריר סמוך. ב-IMSC ההזרקה נעשית בהנחיית אולטרסאונד, כדי לכוון את החומר בדיוק לשרירים שנבחרו, ואת השרירים בוחרים בזהירות, לפי מה שהיד צריכה לעשות.

האם הספסטיות ביד תמשיך להחמיר?

לא בהכרח. היא יכולה להשתנות בחודשים הראשונים ואז להתייצב. לעומת זאת, מה שנוטה להחמיר עם הזמן הוא ההתקצרות, כשהיד נשארת סגורה.

מי מטפל ביד, מרפאה בעיסוק או פיזיותרפיסט?

שניהם, כל אחד מזווית אחרת. בריפוי בעיסוק עובדים על מה שהיד עושה ביום-יום: אכילה, לבוש, רחצה, אחיזה. בפיזיותרפיה עובדים על התנועה עצמה, על הכוח ועל הכתף והגו שמחזיקים את היד. ב-IMSC שניהם חלק מאותו צוות ועובדים על אותה מטרה.

רוצים לבדוק מה אפשר לעשות עם היד?

במפגש ההערכה ב-IMSC בודקים כל מפרק בנפרד ומגדירים יחד מטרה אחת ליד שאפשר לבדוק אם הושגה. אפשר להתחיל בשיחת היכרות, ונחזור אליכם בהקדם.

לשיחת היכרות

המידע כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי. התאמת טיפול נעשית על ידי רופא מטפל.